יוצא לאור
דרך ארץ (ה)קדמה לתורה
רחל סנקר,
הקומה השניה ירושלים
אקדים ואומר, כי הדברים האמורים להלן מתבססים רובם ככולם על שיעורים מפי הרבנים והרבניות, המורים והמורות הנפלאים שלנו.
כשמשה מגיע להביא לנו את התורה אנו חוטאים באחד החטאים הכי גדולים שלנו כעם- חטא העגל, ומשה מנפץ את הלוחות כיוון שאין אנו ראויים לקבלן.
מכאן מתבקשת השאלה הכי גדולה- אז מה אנחנו חוגגים?
אפשר לשאול עוד: למה, בכל שנה, עלינו להתכונן ולספור 49 ימים עד לחג בו לא קיבלנו את התורה? לעבוד על המידות כל שבעת השבועות כדי להגיע לניפוץ החוקים הכי משמעותיים שלנו?
3337 שנים אח"כ, אנו מתרגשים ומצפים וחוגגים מתן שלא ניתן?
הנה שתיים מתוך הרבה תשובות ומשמעויות לשאלה:
הראשונה נמצאת בשיר אותו אנו שרים כל שנה בחג הפסח:
"אילו קרבנו לפני הר סיני
ולא נתן לנו את התורה
דיינו"
מה המשמעות של להתקרב להר סיני?
מסביר לנו הרמח"ל, כי במעמד הר סיני כל עם ישראל נחשף לאמת האחת והנצחית: ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו! במעמד זה, ה' מכניס את עם ישראל לסוד הנהגתו. כל העם מקבל מעמד נבואי ומקבל את המציאות כפי שהיא, "ללא פילטרים". יתרה מכך, עם ישראל נחשף לעובדה שיש השפעה בכל מעשה שלנו, יחד ולחוד, על המנגנון.
למעשים שלנו יש משמעות איך יתנהל העולם! זהו המסר הגדול של "אילו קרבנו לפני הר סיני". אנחנו בוחרים איך ניקח חלק מהתכנית האלוקית, אם נהיה חלק מהצלחתה ונביא אותה (ואותנו) לגבהים או שנבחר להיות "הצופים מהצד".
הסבר שני טמון בשם החג- שבועות
אנחנו מכירים: "חג הקציר" / "חג הביכורים" / "חג מתן תורה", אך השם הרשמי הוא "חג השבועות". המקור לכך: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה:שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כ"ג ט"ו).
אנו מצווים לספור שבעה שבועות משבת של פסח עד לקבלת התורה. כלומר, התורה היא מתנה שאין כמותה ולכן לא רק לקבלה שלה יש משמעות, גם להכנה לקראתה יש משמעות (עבודה על המידות, חשבון נפש, תיקון עצמי). יותר מכך, לרצון שלנו לקחת חלק בתהליך יש משמעות. כשיהודי סופר את הימים ואת השבועות, הוא מתכוון לכך שהוא בוחר לקחת חלק, כל שנה מחדש, בתיקון העולם. כשאנחנו סופרים יחד בספירת העומר, כעם אחד, אנו מכריזים למעלה שאנחנו מבינים שהעולם מושפע ממעשינו ושואפים לכוון אותו למקום טוב יותר. ואת זה נקיים על ידי עבודה על המידות שלנו, על שיפור היחסים בין אדם לחברו.
לסיכום, אנחנו יודעים שלמעשינו יש משמעות על התנהלות העולם. הקב"ה מבקש מאתנו לספור שבע שבתות לקבלת התורה ועלינו להתכונן לכך. דרך ארץ היא הנותנת לנו את המסוגלות לקבל את התורה – קבלת התורה תלויה בנו, בספירה שלנו את הימים, בהתכוננות שלנו, בהיטהרות שלנו, בעבודה שלנו, בתיקון שלנו עם עצמנו ומול סביבתנו.
שני אירועים מאוד חשובים המתרחשים גם הם לפני חג השבועות, מלמדים אותנו על חשיבותה של דרך ארץ כהקדמה לתורה:
אם לא ננהג כבוד אחד בשני- כמו תלמידיו של ר' עקיבא שמתו במגיפה, לא נהיה ראויים לקבל את התורה, כמו שהם לא היו ראויים ללמדהּ את הדורות הבאים.
אם ננהג בכבוד אחד כלפי השני - על כך מלמדת אותנו מגילת רות. המגילה לא מחדשת לנו אף לא מצווה אחת, אך לאורך הסיפור מלמדת אותנו חסד, שותפות גורל, דאגה לאחר, דבקות באמונה.
מגילת רות נותנת לנו את הכלים שעל ידם, בעז"ה, נהיה ראויים לקבל את התורה, כל שנה מחדש.
שבועות - כמה פנים לו
גיא קפלונסקי,
הקומה השניה חיפה
חג השבועות מוזכר בתלמוד במסכת חגיגה, שבעיקר מתעסק בסוג של קורבן שהיו מקריבים בבית המקדש בשלושת הרגלים, בהם היו מגיעים לירושלים מכל קצוות הארץ.
באותה מסכת בפרק ב', רשום כך: ״כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור״.
בפשטות, כתוב לאן ראוי לא להסתכל... וחדי העין ישימו לב שיש פה רמז עבה ושמן לאיזה כיוון כן כדאי להסתכל, אבל את זה ראוי שהאדם יעשה בעצמו. נכון מאוד. ראוי להסתכל פנימה.
כל אחד מאתנו שונה, מורכב, מיוחד, עוצמתי, ראוי, והרבה פעמים אנחנו שוכחים להשקות את הפרח החשוב ביותר.
לחג השבועות מספר שמות, מספר כובעים:
"חג מתן תורה" - על שם היום שבו התורה ניתנה בהר סיני, לאחר יציאת מצרים. התורה ניתנה, אבל האם אנחנו עכשיו שלמים באמת? זהו, אפשר לקפל את הכל ולחזור לנתניה? ברור שלא! לא סתם כל שנה, כבר אלפי שנים, יהודים חוגגים את חג השבועות. בעיניי, רק מתחדדת ההבנה שאנחנו ורק אנחנו יכולים לעשות את הקפיצה. הקפיצה לתוך ארון הספרים היהודי. הקפיצה הגדולה פנימה.
חג השבועות נקרא גם "עצרת" - כי עצר את ספירת העומר שהתחילה בחג הפסח. אפשר להסתכל על זה גם כקריאה. קריאה לעצור רגע לחשוב, כל אחד לגופו. הרי חלומות - צריך להגשים. הייתכן שאנחנו רוצים להגשים את החלומות שלנו, מבלי לעבוד קשה בשביל להשיג אותם? יש שיגידו שרומא לא נבנתה ביום אחד. לעצור, זה הכרחי בשביל לתכנן פעולות קדימה. זו הזדמנות לקחת את הקשת שלנו, ולמתוח אותה, בשביל שהחץ ייזרק גבוה יותר וייפול רחוק יותר. כל אחד בדרכו.
חג השבועות נקרא גם "חג הביכורים", "חג הקציר" - החג שבו הביאו את הפירות הראשונים לבית המקדש. מדובר בפירות עונתיים, שהחקלאים עבדו קשה כל השנה בשבילם. עכשיו קוצרים את התוצרת החקלאית ואוספים, לטוב ולרע, את מה שיצא. החקלאים מתמלאים בשמחה מכל תמר ותאנה, כי עכשיו בא לידי ביטוי פועלם. פתאום כל כך בולט הביטוי ״הזורעים בדמעה - ברינה יקצרו״. האם נתנו כל אחד את המאה אחוז שלנו? האם היינו יותר כמו קין או יותר כמו הבל? רק אנחנו יכולים לבחור להפשיל את הכפפה ולבחור בשיפור פנימי, וללמוד להסיק מסקנות ולגדול.
וכמו שלחג השבועות מספר כובעים, ככה גם לנו. הוא פועל כמו מראה, ומראה לנו את עצמנו עם כל המורכבות והייחודיות שבנו. זו הזדמנות לעטוף את עצמנו בחיבוק. זו הזדמנות לחגוג את הניצחונות שמפירותיהם הרווחנו, ואת הכישלונות, או יותר נכון, את השיעורים, שמהם למדנו. כל אלה עיצבו אותנו, ואין לנו במה להתבייש. כמו שנאמר בתפילה: ״שלא נבוש, ולא ניכלם, ולא ניכשל לעולם ועד". לא סתם הם באו יחד במבנה של תקבולת, צמודים אחד לשני.
מילים אלה נכתבות בימי מלחמה, בהם רשע מכרסם בנו. אני כל פעם מתפעם מחדש מהגבורה והאומץ שמקרינים טובי בנינו. ואני בטוח שכמו שעברנו אתגרים בדרך, נעבור גם את זה. יחד עם זאת, חג השבועות, עם פירותיו, מעניק אפשרות להסתכל בעיניים לאויב נוסף, נסתר מקרני השמש. הרי זה קול פנימי בתוכנו, שעשוי לכרסם בנו גם כן. לזאת הכוונה ב"לא להיכשל". לכל אחד מאתנו יש מעלות, ולכל אחד יש על מה לעבוד. יהיה מפחיד אם נאבד את עצמנו, את האור הפנימי שבנו. לכל אחד מאתנו יש את הכלים לפרוץ גבולות שאנחנו לא יודעים שקיימים בתוכנו, אך הזרעים שם ללא ספק.
עלה למעלה, עלה בן אדם, עלה למעלה, עלה!
בנימה זו, אבקש מהקוראים לא רק להרשות לעצמנו להיפתח לארון הספרים היהודי, אלא גם להרבות באכילת פירות, וככה גם לחזק את החקלאים היקרים וגם לחזק את הגוף, כי נאמר: נפש בריאה בגוף בריא.
חג שבועות שמח!
הרב אילני
חוברת שבועות
קורס מתנה
יוצא לאור
לוחם צללים
פודקאסט
אהבתם? מרגישים נתרמים מהתכנים שלנו?
תרצו להיות שותפים עמנו בחיזוק השכלה יהודית, חשיפה לתכנים איכותיים וחיזוק חוסן אישי, חברתי ולאומי?
מוזמנים לשתף ולהשתתף!