"אל עצמי" - המסע פנימה

בעוד זמן קצר נסיים לספור את שבעת השבועות שהצטווינו ונעמוד שוב במעמד המרגש של חג השבועות, הוא חג מתן תורתנו הקדושה.

בחג השבועות אנו חוגגים לא רק אירוע היסטורי, מתן התורה לעם ישראל לפני למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנים – אלא את מתן התורה האישית לכל נשמה ונשמה שהייתה שם, למרגלות הר סיני. חז"ל מלמדים שכל נשמות ישראל – בעבר, בהווה ובעתיד – עמדו באותו מעמד נשגב והכריזו פה אחד: "נעשה ונשמע".

גם אם אנחנו לא זוכרים, הנשמה שלנו זוכרת. היא כבר אמרה "נעשה ונשמע", היא כבר בחרה בקשר ובשייכות – ואנחנו רק הולכים ומגלים את זה מחדש.

קריאת 'נעשה ונשמע' לא נשמעה רק אז, אלא מהדהדת גם היום. החג הזה, הוא לא רק זיכרון של מה שהיה – הוא הזדמנות מיוחדת לעצור ולהקשיב לקול שעדיין פועם בלב של כל אחד ואחת מאיתנו.

בכל תהליך של למידה, שאלה אישית, מחשבה או חיפוש, כולנו בעצם אומרים מחדש "נעשה ונשמע". לא כאמירה חדשה, אלא כהיזכרות והתעוררות של אותו קול עתיק שמנגן בליבנו.

חלק מה"נעשה ונשמע" שלנו זה לקרוא ולאפשר לעוד אנשים ונשים להיזכר ולנגן את אותו ניגון היסטורי ונצחי של העם היהודי, הקול הפנימי של כל אחד ואחת מאיתנו. זו בעצם התגלות הערבות ההדדית שקיבלנו עלינו שם בהר.

בכל שנה מחדש, אותה נקודת "רשימו" – חותם נסתר שנותר בנשמה מאז – מתעוררת, ולעיתים רק זקוק ללחישה, למילה נכונה, למפגש משמעותי.

כשאנו לומדים אנו מתחברים בעצם למה שכבר קיים בתוכנו. אנו מעוררים את אותו אור שהאיר לנו אז, בהר סיני – ומגלים אותו מחדש בעולם האישי שלנו, בשפה שלנו, ברגישות ובאמונה. אנו נזכרים מחדש בידיעה שכבר ידענו עוד מאז, מיום מתן תורה, ועמלים למצוא את משמעותה ואופן חיבורה אלינו מחדש-ישן בעת הזו, בהרגלי חיינו ונטיות לבבותינו.

אז בחג הזה, תנו מקום לקול הפנימי שלכם. הוא כבר היה שם פעם – בהר סיני – והוא עדיין כאן, מחכה שתשמעו אותו מחדש.

חג מתן תורה שמח!

שלכם, 

אליהו אילני